כמו נקר שמנקר בגזע העץ
ככה הנשמה שלנו מנקרת מחשבות.
כדי לחדור אל הראש והלב שלנו
כל בוקר היא שואלת אותנו מחדש:
האם נשפיע? אולי נלמד משהו חדש?
אולי ננסה סופסוף להגשים
את מה שתמיד רצינו לעשות?
נתרגש?
ובלילה היא חוזרת לנקר:
האם חיינו היום?
משהו ריגש אותנו?
למדנו משהו חדש? התפתחנו?
משהו סיקרן אותנו?
השארנו חותם?
ובכל פעם שאנחנו עונים לה לא,
היא הולכת ודועכת.
לא בבת אחת ולפעמים בלי שנשים לב,
אנחנו נשמע אותה חלש יותר ולעיתים רחוקות יותר.
איך אפשר בכלל להתמודד עם שאלות כאלה, איך אפשר להתרגש או להשתנות כשאין לנו מטרה או חלום שיתנו לנו משמעות וסיבה להשתנות?
סיבה מספיק חזקה שלא תיתן לנו ברירה אלא להשתנות?
נסו לכתוב על דף מה היה גורם לכם לענות כן ענק על כולן.
מה כן היה מדליק אתכם מחדש?
כל דבר, קטן ככל שיהיה.
תרשמו עוד 100 כאלה!!!
דבר אחד אתם בטוח יכולים לעשות מחר. הלילה.
אל תקבלו שגרת חיים שלא נוגעת בכם, שלא מרגשת אתכם. מחיר ההתעלמות, הפחד מכישלון או האמונה ש "אין לי מטרה" כבדים הרבה יותר מהכישלונות שתחוו בדרך להצלחה.
וגם אם כל התשובות שלכם היו לא, זה לא אומר כלום ובטח לא שהן חייבות להישאר ככה גם מחר.
אני רוצה להניח כאן היום בפני כל מי שנשמתו זועקת להסכים לעשות את המעבר מהמרחב של אין סיכוי "המשקיף" על החיים, למרחב המבקש להביא משהו אחר, למרחב שמאפשר סיכוי.
אחרת לא יהיה ...אחרת.
Comments