?למה דווקא עכשיו
הכי קל כשיש מצבי משבר זה להכנס למצבים של חוסר פעילות.
האנרגיה כל כך נמוכה כששומעים על החיילים שמוסרים את נפשם, על החטופים.
מלחמה זה לא דבר שאנחנו רוצים אותו בחיים שלנו
אבל עכשיו אנחנו חייבים...
במצבים האלה אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות
והרבה פעמים לא מצלחים לתרגם לעשייה את הידע שלנו.
אנחנו מדברים את זה בראש שלנו, אומרים את זה לאנשים סביבנו,
אנחנו יודעים.
אז מה קורה בין הידיעה לעשייה?
למה אנחנו לא מצליחים ליישם ופשוט לעשות?
אחד ההסברים לדבר הזה הוא הפער שיש בנו בים הפנים לחוץ
ונתינת משקל גדול מאוד לחוץ שמגיע בדמות
מה יגידו עלי?
איך אני יכול או יכולה להתעסק "בשטויות" כשיש עכשיו מלחמה בחוץ?
לפני מספר ימים דיברתי עם בחורה שעוסקת בסושיאל מדיה
היא כבר 6 שבועות לא עובדת
כששאלתי אותה למה?
התשובה שלה היתה
איך אני יכולה לפרסם קרמים לפנים או מוצרים שעושים טוב בתקופה הזאת?
מה יגידו עלי?
אז היא פשוט כבר 6 שבועות לא עובדת.
בזמן הזה שהיא לא עובדת
המצב רוח שלה יורד ומגיע לכעס, עצבנות וחוסר אונים.
היא לא מתפרנסת מהמקצוע שלה, אין לה הכנסה
זה גורם לה בנוסף לעצבנות גם פחד קיומי ממש
כי היא עדיין צריכה לשלם שכר דירה ואת כל יתר ההוצאות שיש.
במצבים כאלה אנחנו צריכים קודם כל לנטרל את כל הקולות מבחוץ,
לבחון איך אנחנו יכולים לראות את כל האתגרים שיש מסביב
כאפשרויות והזדמנויות לשיפור, לצמיחה
ואם אפשר לסחוף אחרינו כמה שיותר אנשים שיתחילו להניע את הגלגל.
אנשים שיחד יגרמו לשינוי גדול בחיים שלהם וע"י כך גם בחיים של כל מי שמסביבם.
שבוע אחרי שהמלחמה התחילה, אחרי שיצאתי מההלם הראשוני אני במוד הזה.
הטראומה, הכאב, ההלם קיימים,
יחד עם זאת, כדי להתחיל תהליך של ריפוי
התחלתי לעבוד יותר חזק מתמיד בעסק שלי
עכשיו זה העוגן שלי.
עכשיו יותר מתמיד, זה לדעת שמה שאנחנו עושים בעסק הזה,
זאת שליחות לשמה, שליחות שעוזרת להרבה מאוד אנשים להיות בריאים יותר מבחינה פיזית ובריאים יותר מבחינה כלכלית.
זה לדעת שככל שאני מחברת יותר אנשים לעבוד יחד איתי בג'וס פלאס,
זה נותן להם תקווה ותחושת מסוגלות שהם יכולים להתפרנס, להרוויח, לשנות...
זה לתת יד כדי להפוך את העולם שלהם לרגוע יותר, בריא יותר, שלם יותר.
יש משהו שהוא בעל ערך יותר מזה?